אני וביתי

שגרה קבועה וכללים ברורים יכולים לסייע ביצירת יציבות, הבניית כללים, וסדר יום מיטיב. יש יותר סיכוי שסדר היום יתנהל בזרימה טובה יותר אם גם ההורים וגם הילדים ידעו למה לצפות. שגרה קבועה מפחיתה גם בעיות התנהגות, כי הילדים יודעים מהי הפעילות הבאה ויכולים להתכונן לקראתה.

עבור ילדים צעירים, אפשר בהתחלה להכין טבלה מצוירת גדולה ולתלות אותה במקום בולט, כך שהם יוכלו לעקוב בעצמם אחר סדר הדברים.

יצירת סדר יום:

קביעות- כשעושים את אותו הדבר מדי יום, זה מכניס יציבות בחיי הילדים וההורים, מפחית בלבול, מונע תחושה של אי סדר ומגביר תחושה של שליטה.

צפיות, חיזוי- ילדים והורים יודעים מה עומד לקרות, מצפים ומתכוננים לכך.

שימור הסדר, יישום התכנית- כדאי לקבוע מבעוד מועד מה יהיו התוצאות אם לא נקיים את סדר היום. אפשר להתייחס לתוצאות טבעיות (למשל, לא יישאר לך זמן לראות טלוויזיה).

עם ילדים צעירים יש לכלול בסדר היום פעולות יומיומיות קבועות, כמו:

• שגרת בוקר
• שעת התעוררות
• ארוחת בוקר
• התלבשות וצחצוח שיניים
• יציאה לגן או לבית הספר
• שגרת אחר צהריים
• הכנת שעורי בית
• פעילויות אחר הצהריים
• זמן מסך
• שגרת ערב
• ארוחת ערב
• מקלחת וצחצוח שיניים
• שגרת לפני השינה ושעת השינה

כשילדים מתקשים לעבור מפעילות אחת לשנייה, סדר היום הקבוע עוזר להם במעברים. שגרה יציבה יכולה להפחית התפרצויות וכעסים. אותה שגרה יכולה להפחית לחצים גם אצל ההורים, ולהגביר ארגון בחיי הבית.

כללי הבית צריכים להיות מדויקים- הצהרות ברורות של מה ההורים מצפים מהילדים. ילדים זקוקים לכללי התנהגות בכדי להבנות את עולמם בצורה הגיונית. הכללים מגדירים לילדים את הציפיות מהם, ובכך מאפשרים להם התכוננות. הכללים נותנים לילדים תחושת שליטה בחייהם, כיוון שבאמצעותם הם יכולים לדעת כיצד הם מצופים להתנהג ומה עליהם לעשות. כשהכללים ברורים, הילדים יכולים להיות רגועים כי הם מבינים שהכללים שומרים עליהם, במקום שיהיו מוטרדים ומבולבלים בהיעדר כללים, או מקיומם של כללים שאינם מתקיימים באופן קבוע.

ראשית, החליטו בעצמכם מהם הדברים שבאמת חשוב לכם להקפיד עליהם בבית, ועבדו עם הילדים על קיומם הקבוע.

נסחו את הכללים בניסוחים חיוביים- במקום מה לא לעשות, כתבו מה כן לעשות(:

קביעת הכללים:

שיתוף הילדים בתהליך קביעת הכללים בבית, הוא דרך טובה להבטיח שהם מבינים ושאכפת להם מהקווים המנחים שקבעתם יחד. הילדים מרגישים מועצמים ואז הם משקיעים יותר בלהתנהג את מה שנקבע. מומלץ לשוחח עם הילדים ולהסביר מהו ההיגיון העומד בבסיסם של הכללים, ואז הסיכוי לשיתוף פעולה מצידם גדל.

בחלק מתחומי החיים, בהתחשב בגילאי הילדים, אפשר לדון איתם על הכללים, ולהציע אפשרויות בחירה. אולם כשמדובר על כללים הנוגעים לבטיחות, על ההורים להציב אותם כקווים אדומים וכחוקים שאין עליהם משא ומתן.

יש ילדים שאפשר לשתף כבר מגיל 4 בתהליך קביעת הכללים, תוך שמסבירים להם, מנחים אותם, ונותנים להם תחושה שהם חלק מהתהליך. ילדים צעירים, או פחות בוגרים, זקוקים לכך שההורים יהיו מי שייקבעו את הכללים,  ועדיין אפשר לתת להם לבחור בתוך הגבולות שהצבתם.

הצבת ציפייה וכללים לגבי השתתפות במטלות הבית:

בשיח עם הילדים, ניתן לקבוע מטלות מותאמות גיל, ולעודד את הילדים לעשותן ,תוך עקביות במסר שהם שותפים ומצופים לעשות. הדגישו כי תרומתם חשובה ועוזרת.

כשהכלל לא מקוים:

בתהליך משותף עם הילדים, אפשר גם לקבוע יחד איתם מה יהיו התוצאות אם כלל מסוים לא יקוים. הילדים יהיו מודעים יותר לתוצאות התנהגותם אם תשוחחו איתם על כך מראש.

תוצאות לאי קיום כללים:

הורים יכולים להשתמש בתוצאות טבעיות, כמו בהגבלת זמן מסך, או בפסק זמן, בו הם מפרידים את הילד מהסיטואציה אך יושבים אתו עד שהוא נרגע, או עוזרים לו למצוא דרך לתקן ולפצות על מה שעשה.

כיצד נעזור לילדים לקיים את הכללים?

קביעות: הורים רבים לפעמים  אוכפים את הכללים ולפעמים מעלימים עיין אם לא קוימו. אי אפשר לצפות מהילדים שיפנימו את הכללים כהתנהגות מחייבת, אם ההורים מתעלמים מפעם לפעם מקיום הכללים. חשוב ליישם את הכללים תמיד.

הסבר: חשוב להסביר לילדים מדוע אנו מקיימים את הכלל ומה התועלת שתצמח לנו מכך.

עזרה בהפנמת הכללים: ניתן לתלות דף עם כללי הבית, או אפילו ציורים קטנים המציגים אותם. אפשר ליצור זאת יחד עם הילדים, מה שגם עשוי להגביר את השתתפותם בסדרי הבית.

מעקב: בהתחלה רצוי לחזק את הילדים על קיום הכללים, לומר להם מילים טובות על התקדמות ולהראות להם כיצד קיום הכללים היטיב עמם ועם האחרים. אפשר ליצור טבלה עם הילדים הקטנים ולסמן בה את ההצלחות.

פסק זמן: אם ילדים לא מקיימים כלל כלשהו, אפשר לקחת פסק זמן, להרחיק אותם ממקום ההתרחשות, או להרחיק את הטריגר (הגורם המעורר) מהילדים. חשוב להזכיר את הכלל שנקבע ולעזור לילדים להירגע ולחזור לקול ההיגיון.

התרכזו בחיובי: הורים רבים טועים לחשוב שכשמדובר ביישום כללים בבית, מדובר באכיפה ובמתן עונשים על אי קיומם. אולם לחיזוק חיובי יש משמעות גדולה. עוזר לילדים לדעת שהוריהם רואים שהם שמו לב, הורים יכולים לומר לילדיהם שהם שמחים שהם זוכרים את הכללים ומקיימים אותם.

זכרו שזוהי הזדמנות להעצים את הילדים, לבנות את ביטחונם העצמי ואת תחושת הערך העצמי שלהם. הילדים ישתפו יותר פעולה כשנספק להם אפשרויות בחירה, וכשנעודד אותם לתרום לשיח ולעשות דברים בדרכם, במידת האפשר. ההורים הם המנחים את הילדים בתהליך זה.

מקור המילה סמכות היא במילה "לסמוך". המשמעות היא שהילדים סומכים על הוריהם, שהם יודעים מה הדבר הנכון לעשות, ולכן הילדים נוטים לעשות מה שהוריהם אומרים להם.

סמכות הורית היא תוצאה של אווירה, סביבה, יציבות וקביעות. ההורים צריכים להרוויח אותה- לזכות בה. סמכות הורית נבנית בשורה של מעשים וצעדים, אותם עושים ההורים בעקביות ולאורך זמן, ואלה מופנמים אצל הילדים ככללים לפיהם הם נוהגים.

הורים מתמודדים חשים שהקשיים הנפשיים מפחיתים מתוקף הסמכותיות שלהם כהורים. חלקם עשויים לשאול, האם הילד לא עושה מה שאני אומר לו בגלל שאני מתמודד?

הדבר עשוי לנבוע מסיבות שונות:

חוסר בטחון כהורים: הורים מתמודדים לעיתים חשים שהקשיים הנפשיים מערערים את ביטחונם כהורים, ואת זכותם לקבוע, להחליט ולאכוף כללים במשפחה.

חשש מקונפליקט: לעתים הורים מתמודדים עם תנודות רגשיות ועם חרדות, דבר העלול לגרור חששות מקונפליקטים עם הילדים, מהימנעות מקביעת כללים ומיישומם מול הילדים.

אשמה ופיצוי: לעיתים הורים מתמודדים חשים צורך לפצות את ילדיהם על תקופות של חוסר רגשי ושל היעדרויות, ולכן נוטים שלא להגביל את ילדיהם, לאפשר להם לעשות כרצונם ולא עומדים איתם על שלהם, כתוצאה מרגשות אשמה.

הימנעות: ישנם הורים מתמודדים שלהם נטייה להתכנסות לעולמם הפנימי. במצבים כאלה הם פחות בתשומת לב לסביבתם, לכללים וליישומם במשפחה.

סטיגמה אישית: הורים מתמודדים לעיתים מפנימים חשיבה נגדית כלפיהם מהסביבה, ומאמצים דעות מוטעות רווחות, לפיהן הם אינם יודעים כיצד לגדל ילדים, דבר המערער את ביטחונם מול ילדיהם.

חוויות ילדות לא מיטיבות: שימת גבולות לילדים לעיתים מקושרת עם נוקשות רבה. יש הורים שחוו גבולות כילדים, בבתים בהם גדלו, כמיושמים תוך שימוש בנוקשות יתר, הפחדות, עונשים, טרור, תוקפנות ואלימות. כעת, כשהם בעצמם הורים שצריכים לשים גבול, הם נוטים להעדיף שלא לעשות זאת כלל, כיוון שהדבר מעורר בקרבם חוויות עבר קשות. אפשר לשים גבול באופן שונה ומכבד. אפשר ללמוד כיצד לעמוד על שלכם ולנהוג באסרטיביות, מבלי להגיע לרמת הנוקשות שחוויתם בילדותכם.

כיצד משפרים סמכות הורית?

תהליך: קחו בחשבון שהצבת גבולות היא תהליך שלוקח זמן. התחילו בצעדים קטנים ושמרו על אורח רוח.

תכנון מראש: חשוב לתכנן מראש מהם הכללים החשובים ומהם הגבולות עליהם לא תרצו לוותר.

דוגמא אישית: אין כמו דוגמא אישית ביצירת כללים וחוקים בבית ובעידוד הילדים לקיימם בשיתוף פעולה. הורים מתמודדים רבים אמנם מתקשים בהתנהלות שוטפת סדירה, אך רבים גם מוצאים בעצמם כוחות חדשים ומוטיבציות חזקות, לשיפור התנהלותם למען ילדיהם, כדי להוות עבורם דוגמא אישית וכדי שיגדלו בסביבה מיטיבה ומחזקת.

הצבת ציפיות לילדים: קביעת כללים בסיסיים שההורים יכולים גם לעמוד בהם וגם לאכוף אותם. כשהורים משוחחים עם ילדיהם על הכללים, מסבירים להם למה הם חשובים ואפילו מאפשרים להם טווך של בחירה בתוכם, הילדים ישתפו יותר פעולה ויקיימו את הכללים מתוך הבנה ורצון, לא מתוך פחד.

שימוש ב"כן" חיובי במקום ב"לא" שלילי: אמרו מה כן אפשר לעשות, במקום מה אי אפשר לעשות. כך תפחיתו את השימוש במילה "לא" שלעיתים גוררת התנגדות.

לא מגבילים רגשות, מגבילים התנהגות: אפשר לשים גבולות באופן ברור, אך עם חום. אפשר לתת תוקף  ולהתייחס לרגשותיהם של ילדיכם כתוצאה מהגבולות (כעס, אכזבה, תסכול), אבל במקביל חשוב לחדד את ההתנהגות אותה לא תאפשרו.

תקשורת משפחתית מתייחסת לתקשורת מילולית ולא מילולית בין בני הבית. תקשורת טובה הכרחית כדי שבני המשפחה יוכלו להביע את הרצונות שלהם, הצרכים שלהם, והדאגות שלהם אחד כלפי השנייה. תקשורת כנה ופתוחה יוצרת אוירה המאפשרת מקום לשונות, כמו גם לביטויי אהבה וכבוד אחד כלפי השנייה. תקשורת טובה מאפשרת פתרון בעיות, שכן זה בלתי נמנע שיתעוררו בעיות מדי פעם, כשחיים יחד.

התקשורת נחלקת לשני ממדים שונים: תקשורת תפקודית (שימושית), ותקשורת רגשית. התקשורת התפקודית מתייחסת לתקשורת ככלי, כאמצעי, כגורם מועיל להחלפת מידע, כמאפשרת תפקוד במשפחה. תקשורת רגשית היא הדרך בה בני המשפחה חולקים את רגשותיהם האחד עם השנייה. ישנן משפחות בהן יש תקשורת תפקודית גבוהה מאוד, אבל מחסור בתקשורת רגשית וכך לא מתאפשרת הבעת רגשות במשפחה. תקשורת בריאה תכלול את שני ממדי התקשורת.

כיצד יוצרים תקשורת מועילה וטובה?

תקשרו לעתים קרובות: קשה למצוא זמן משפחתי יחד עם הילדים, אבל חשוב למצוא זמן לשוחח על מה שקורה. נסו לשוחח תוך כדי נסיעה, במהלך ארוחה או בזמן השכבה. בכל מקרה חשוב ליזום זמן לשיחות משותפות ולנצל הזדמנויות מסוג זה כדי להתעניין בילדים- בפעילויות שלהם, בחברים שלהם, במשחקים, בהצלחות ובקשיים.

שמרו על הרגלי ארוחות משותפות: נסו לשבת יחד סביב שולחן, לא מול הטלוויזיה, ללא טלפונים ונצלו את הזמן המשותף כדי לשתף במה שקורה בחייכם. זה לא חייב לקרות בכל ארוחה, אבל הגדירו לכם מסגרת זמנים סבירה לצורך כך, למשל שלוש פעמים בשבוע בזמן ארוחות הערב. אם זה עדיין אף פעם לא קורה- גם אם תתחילו מארוחה משפחתית נקייה מהסחות דעת, אחת לשבוע יהיה נפלא.

זמן איכות עם כל אחד מהילדים: יאפשר לך להקשיב רק לו ולתת לו להרגיש שהוא חשוב לך / יאפשר לך להקשיב רק לה ולתת לה להרגיש שהיא חשובה לך.

תקשרו בצורה ברורה וישירה: תקשרו מחשבות ורגשות באופן ברור וישיר. הדבר חשוב במיוחד לצורך פתרון בעיות. תקשורת לא ישירה ומעורפלת לא תועיל בפתרון בעיות וגם תגרום לתחושת ריחוק ומחסור בקשר רגשי.

השתדלו להקשיב לילדיכם: ההקשבה חשובה יותר מהמסרים הנאמרים. שימו לב שאתם מאפשרים לילדיכם לדבר. בתקשורת טובה חשוב להקשיב לעומק ולנסות להבין את נקודת מבטם של הילדים, או את הקשיים שלהם. חשוב לשים לב לתקשורת לא מילולית, לומר לילדים שהבנתם אותם וכך לאשר להם שאכפת לכם ממה שיש להם לומר.

פתיחות וכנות: כשהורים לא מספרים לילדיהם את האמת, גם אם מתוך כוונה לגונן עליהם, ההורים בעצם מקשים על ילדיהם, כיוון שהם רואים ומרגישים בפער בין מה שההורים אומרים להם, לבין המציאות. הילדים נותרים מבולבלים, ועלולים לחוש מעורערים באשר ליכולתם לסמוך על חושיהם בקליטת מידע ומצבים. הם עלולים גם לא לתת אמון בהוריהם שאינם אומרים להם אמת. כך ילדים עלולים לחוש שאין קרבה ביניהם לבין הוריהם וללמוד שלא לסמוך על הוריהם. העלו את הנושאים שחייבים לדבר עליהם, אל תתעלמו מבעיות. מצאו את הזמן הנכון ואת הדרך הנכונה לשוחח עם הילדים באופן מותאם גיל. היעזרו לצורך כך אם אתם מרגישים שזה עשוי להקל עליכם.

שימו לב לתקשורת לא מילולית: הבעות פנים ושפת גוף יכולים לשדר הרגשות, תחושות ורגשות אותם ילדים לא מביעים במילים. אם אין התאמה בין המסר המילולי לבין התקשורת הלא מילולית, כדאי לדבר עם הילדים, ולנסות להבין איך הם באמת מרגישים.

עצות לתקשורת טובה עם הילדים:

• תנו הוראות ברורות, מותאמות גיל.
• היו אמיתיים וכנים.
• שתפו ברגשות שלכם בצורה רגועה.
• הקשיבו בעניין למה שאומרים ילדיכם.
• כשאתם מדברים עם ילדיכם, נצלו זמן זה כדי לשמש להם דוגמא לשיח מכבד, הראו להם מהי תקשורת טובה.
• כשאתם כועסים על ילדיכם, הדגישו כי הבעיה היא בהתנהגות בה נהגו, לא בילדים עצמם.
• הימנעו מצעקות ואיומים.
• אל תשקרו ואל תאמרו לילד דברים לא נכונים.

אם אתם כועסים על ילדכם:

• זהו את הכעס.
• עצרו לרגע להירגע ולחשוב.
• שתפו את ילדכם בתחושות התסכול שלכם ובכעס שמעוררת בכם התנהגותו.
• אל תשמרו טינה ואל תהיו ברוגז עם ילדיכם. אל תנקטו בשתיקות ממושכות. התייחסו למה שקורה כאן ועכשיו.

• חסמים בתקשורת קורים כאשר אנחנו:

• מניחים שהאחר יודע מה אני חושב או שהוא אמור לדעת מה אני חושב.
• מתרכזים במה שאנחנו רוצים להגיד, בזמן שהאחר מדבר, במקום להקשיב למה שהוא אומר.
• מצרפים עוד בעיות ונושאים שאינם קשורים לנושא הנידון.
• מניחים שאנחנו יודעים מה טוב למישהו אחר ומנסים לשכנע אותו לפעול לפיו.

כל אלה מונעים מאתנו להעביר מסר ברור, או לקבל ולהבין מסר ברור ואמיתי ממי שמדבר אתנו.

הורות היא אולי התפקיד החשוב ביותר אותו נמלא בימי חיינו. לעולם נהיה ההורים של ילדינו והם יישאו את עיניהם אלינו, יקבלו מאתנו כח, תמיכה, הכוונה, כלים ומשאבים פנימיים וגם חיצוניים להמשך הדרך. לצערנו, לא פעם הם גם יקבלו מאתנו דברים פחות טובים, כמו הרגלים שליליים, חוסר אמונה ביכולתם, או פסימיות בנוגע לעתיד.

כמה שהדבר ברור, ולא ניתן להפריז בחשיבות מתן תשומת הלב והאנרגיה לקשר שלנו עם ילדינו, לצערנו, לא פעם קשר זה נתפס כמובן מאליו. בין משימות החיים השונות, תעסוקה ופנאי, זוגיות וניהול חיינו השוטפים, הקשר עם האנשים הקרובים לנו ביותר, ילדינו, מעט נשכח. הדבר עלול להיות נכון אף יותר אם אנו מתמודדים עם קשיים בריאותיים או נפשיים. אך קשיים נפשיים לא חייבים לפגוע בהיותנו הורים מתפקדים ואחראיים לילדינו. הורות עלולה להיות משימה קשה יותר כאשר מתמודדים גם עם קשיים נפשיים, אך היא גם עשויה להיות מקור אדיר למוטיבציה ולתפקוד למרות הקשיים.

תפקיד ההורים

חשוב לזכור שהקשר בין ההורים לילדיהם אינו סימטרי. מירב האחריות, הדאגה והתמיכה הם מצד ההורים, ודאי כאשר הילדים עוד צעירים. לכן, כאשר הורים נמצאים בסביבת ילדיהם, עליהם לעשות כל שניתן, כדי לשים את הילדים בראש מעיניהם. גם אם ההורים מתמודדים עם קשיים נפשיים.

יכולים להיות לכך ביטויים רבים- למשל, שימת דגש על וויסות רגשי והתנהגות מותאמת בסביבת הילדים. אם מצבכם הרגשי מוביל אתכם לא פעם להתפרצויות, עליכם להסב את תשומת הלב לכך שהתפרצויות אלה לא יתרחשו בסביבת ילדיכם; אם אתם חווים דכאון ורגשותיכם מובילים אתכם לפסימיות ולייאוש- זכרו כי ילדיכם אינם אשמים בכך ושמגיעה להם הזדמנות שווה לחוות את העולם דרך זווית אופטימית יותר; אם אתם מתמודדים עם חרדות, יש לכם אחריות בניהול מופעי החרדה שלכם מול ילדיכם, כך שהם לא יחוו עולם מסוכן ומאיים.

במצבים בהם הילדים הם "ילדים הוריים" הלוקחים אחריות ומטפלים בהוריהם, חיזוק הקשר יתבטא ביכולתם של ההורים המתמודדים לתפוס מקום הורי, אשר רואה את צרכי הילדים, ולא להפך. במקרים כאלה, למרות הקשיים הנפשיים, ההורים יצטרכו להתפנות לדאגה למצבם הלימודי והחברתי של ילדיהם, לפנאי שלהם, לניהול לוח הזמנים ולגבולות.

זמן איכות

מעבר לעבודה על התנהגות מותאמת, וויסות, וניהול הקשיים הנפשיים וביטויים של הורים מתמודדים מול ילדיהם, ישנה חשיבות רבה לזמן איכות חיובי עם הילדים. חשוב שתהיו נוכחים עבורם ובשבילם, מתוך התעניינות כנה המאופיינת בדאגה ובחום. הורים לא חייבים לחכות עד שיקרה משהו שלילי הדורש התערבות כדי לשוחח עם ילדיהם, או לבלות עמם יחד במשחק, טיול או ביצירה משותפת. עבור הורים מתמודדים, לפתיחת צוהר לעולמם הפנימי של ילדיהם עשויה להיות משמעות עצומה, והתקרבות שכזו עשויה להגיע פשוט מתוך הקדשת זמן לילדיהם. זמן איכות עשוי להוות אבן בסיס לחיזוק ולקידום הקשר בין ההורים לילדיהם, ומעבר לכך, גם להוות אבן בסיס חזקה בהתמודדויותיהם הנפשיות של ההורים.

שיתוף ופתיחות

בכל הנוגע בקידום הקשר בין הורים וילדיהם, ישנה חשיבות רבה גם לשיתוף נכון ולכנות בטוב וברע. האם ההורים יכולים לראות בילדיהם אנשים עם זכויות שוות לדעת את האמת באשר היא ולהיות שותפים ממשיים בחיי המשפחה? ניסיונות להסתיר ולהרחיק את ילדיכם מהאמת ידונו לכישלון. ילדים מרגישים כאשר מנסים להסתיר מהם, כאשר ישנן התרחשויות שהם מורחקים מהן וכאשר יש התמודדויות בחיי המשפחה והבית שהם אינם שותפים להן. בהתאם לגיל הילדים, ולמצבם הרגשי, כדאי לחשוב מהי הדרך הנכונה והמתאימה ביותר לשתף אותם במה שקורה ולתת להם תחושה שהם חלק מחיי המשפחה גם מול הקשיים.

חשוב להדגיש שב"פתיחות וכנות" אין הכוונה לשיח פתוח לחלוטין עם הילדים על התמודדויות ומשברים, שאינו מותאם גיל. פתיחות מוחלטת ולא מווסתת היא הצד השני של אותו מטבע, המבטא חוסר תשומת לב ומחשבה על הילדים. כפי שלא נרצה להרחיק את הילדים, כך גם לא נרצה להפוך אותם לשותפים מלאים, כאילו היו מבוגרים שאין צורך להתחשב ברגשותיהם, באופן מיוחד ועדין. אך התחשבות בילדים אינה אומרת הסתרה, אלא מחשבה על הדרך הנכונה להפוך אותם לשותפים במתרחש. כמובן שישנה חשיבות רבה לשיתוף מותאם גם בשמחות ובאירועים החיוביים בחיי ההורים והבית.

התמודדות נפשית וחיזוק הקשר עם הילדים

חיזוק הקשר בין הורים מתמודדים לילדיהם עשוי לטמון בחובו, מעבר להתקרבות בין ההורים לילדים, גם בסיס מהותי לשיקום נפשי והרחבת יכולות התפקוד ההורי. התמודדות עם קושי נפשי אינה מעידה בשום אופן, על כך שלהורים המתמודדים לא יהיה קשר חיובי, תומך, מקדם ומכיל עם ילדיהם. התמודדות יכולה להוות קרקע לקשר תומך ואמיץ יותר, בו נוצרים יחסים כנים ואמיתיים בין ההורים, הנושאים באחריות לילדיהם, אפילו לצד ההתמודדות.

כאן חשוב לומר, אם לא היה ברור עד כאן, שלמרות שהכתבה מתייחסת להורים המתמודדים עם קושי נפשי, האתגרים המתוארים בה נכונים לכל הורה באשר הוא. קיומו של קשר קרוב ומכיל עם הילדים, קשר שיש בו פתיחות, שיתוף ובילוי זמן משותף מתוך סקרנות לעולמם של הילדים, הוא אתגר משמעותי לכל הורה באשר הוא.

לעיתים יהיה טוב ומועיל להיעזר בקרובים לנו, במשפחה, בחברים, או במידה כזו או אחרת גם באנשי מקצוע תומכים, שיסייעו ביצירת התשתית, והקניית הכלים, לקיומו של קשר כזה.

יחסי אחים משחקים תפקיד חשוב בהתפתחותם של ילדים. לאחים יש זמן משותף רב יחד, לפעמים יותר מאשר זמן עם ההורים, ולכן יחסיהם משמעותיים לאופן בו יבנו את אישיותם. היחסים עם האחים הם לרוב הארוכים ביותר בין היחסים הנרקמים בחייו של אדם. יחסי אחים משקפים את היחסים במשפחה ומושפעים מהם.

למרות שההורים הם הדמויות העיקריות עבור ילדיהם, לעיתים האחים הופכים להיות מקור של תמיכה וסיוע, ויכול להיווצר קשר תומך. מצד שני, קשר שלילי יכול להיווצר למשל, אם אח גדול יתנהג באגרסיביות, או באופן מזיק.

אחים יכולים להיקשר זה לזה בעוצמה יתרה, כאשר ההורים פחות נוכחית והאחים חייבים למצוא תמיכה וביטחון באחיהם.

בגיל ההתבגרות, אחים יכולים לספק אחד לשנייה תמיכה וחום, אך לעיתים ישנם קונפליקטים בין אחים בתקופת ההתבגרות, ולעיתים נוצר ריחוק רגשי. זה יכול להיות מושפע מפער הגילאים או מהמגדר של האחים. בגיל ההתבגרות אחים יכולים לפתח סגנונות חיים שונים, דבר העלול לגרום לריחוק.

יריבות בין אחים, נוצרת כשיש מערכת יחסים תחרותית בין האחים במשפחה, בפרט כשהם קרובים בגיל או חולקים את אותו מגדר. לעיתים תחרות היא הבעת רצון ליתר תשומת לב מההורים, אך בכל מקרה מידה מסוימת של תחרות קיימת כמעט בכל משפחה. אחים עלולים לחוש שהם מקבלים זמן לא שווה של תגובות ושל תשומת לב מהוריהם.

דרך התחרות הילדים מגדירים מי הם כיחידים ומפתחים זהות, בכך שהם מבדילים עצמם מאחיהם. אחים רבים אחד עם השנייה יותר, כשאין הבנה שמריבות ואלימות אינן דרך לפתור קונפליקטים, או כשאין הכרות עם דרכים חלופיות לפתור קונפליקטים. מתח בחיי ההורים או בחיי הילדים עלול גם הוא לייצר יותר קונפליקטים ולהגביר יריבות אחאית.

להפחתת יריבויות בין אחים, אפשר להתייחס לנקודות הבאות:

• לא להשוות בין אחים, או לא לשים כל אח בתבנית מסוימת.
• לוודא שכל ילד מקבל מספיק תשומת לב אישית.
• ללמד אחים דרכים חיוביות לקבל תשומת לב אחד מהשנייה וגם מההורים.
• לתכנן פעילויות משפחתיות כיפיות ביחד.
• לעודד עבודת צוות משותפת בין האחים בבית.
• לא להפוך את אחד האחים לדוגמא לאחים האחרים, ולהימנע מהעדפה של אח אחד על פני האחר.
• זמן משפחתי גם הוא מרגיע יריבות בין אחים.
• תחושת שייכות למשפחה תורמת להרגשת שותפות חיובית בין האחים ותפחית תחרות.

אולם למרות כל זאת, אין למנוע כליל תחרות בין אחים- במידה מועטה תחרות כזו היא בריאה ומאפשרת לילדים התנסות באסרטיביות ובהבעת שונותם וייחודם.

דינאמיקה משפחתית משפיעה על יחסי אחים. חום אימהי וקבלה של הילדים מקושרים עם תחושה אחאית של קירבה ואינטימיות. כשיש קונפליקטים הוריים, או קונפליקטים בין הורים לילדיהם, יחסי האחים עלולים להיות מושפעים מכך ויווצרו קונפליקטים אחאיים. תגובה אחרת לקונפליקט הורי או למצב משפחתי קשה, יכולה להיות הפוכה, ואחים יכולים להתקרב ולתמוך אחד בשנייה לתמיכה ולסיוע במצבים כאלה.