דפוסי ההורות משתנים בין הורה להורה, כל אחד מאמץ לעצמו דפוסים וסגנונות שונים. אפשר לנסות ולהבין מהו סגנון ההורות שאימצת, ושאותו אתה מיישם עם ילדיך. אפשר גם לשאול, מה היה סגנון ההורות אותו חווית כילד מהוריך, והאם אתה משחזר או מתרחק מדפוסי ההורות שחווית כילד.
כיום מתייחסים לארבעה סגנונות הורות: סמכותי, שתלטני, מתירני, ולא מעורב. חלוקה זו מתייחסת לשני צירים: הראשון מתייחס לאופן ההיענות של ההורה לילד, והשני מתייחס לאופן שבו ההורה מציב לילד ציפיות או דרישות.
סגנון הורות סמכותי
בסגנון סמכותי, ההורה מנהיג ומוביל את הילד. זהו סגנון דמוקרטי, וזהו הסגנון המיטיב והמועיל מבין הסגנונות. ההורה מציב ציפיות לילד, אבל גם תומך בו ומדריך אותו בדרכו לממש ציפיות אלו. הורות סמכותית יוצרת סביבה בריאה עבור הילד לגדול, להתנסות, ולחוות. דבר המחזק קשר הורה וילד.
כיצד תזהה אם זה הסגנון ההורי שלך? אתה יכול לבדוק, האם יש סדר יום טוב לילד שלך, וחוקי בית ברורים? האם יש תוצאות להפרות של סדר היום והכללים? האם הילד שלך מבין את ציפיותיך להתנהגות והאם הציפיות שלך הגיוניות? האם יש לך תקשורת בריאה עם ילדך? האם הילד שלך מרגיש שהוא יכול לשוחח אתך על כל דבר, מבלי פחד לתוצאות נוקשות מצדך?
תקשורת פתוחה היא אחד המאפיינים החשובים של סגנון הורות זה. כשההורה מצליח לשוחח עם הילד על מדוע חשוב לעשות דבר מה, תוך הבנת הקשיים, כך הילד יהיה שותף לעשייה, לציפייה, ובנוסף יוכל ההורה לספק לילד הבנה טובה של עולמו, ולסיבתיות ולחוקיות שבעולם.
סגנון הורות סמכותני
זהו סגנון הורות נוקשה, בו ההורה נחווה כ"רודן". ההורה דורש, אך אינו נענה לצרכי הילד. יש רק מעט מקום לשיח עם הילד. ההורה מצפה מהילד לצייתנות, ולהקפדה על אוסף נוקשה של חוקים. ההורה משתמש בעונשים בכדי לדרוש צייתנות לחוקים שהוא דורש לעמוד בהם.
כיצד תזהה אם זהו הסגנון שלך? האם יש חוקים נוקשים בבית, שאתה חושב שחייבים לקיימם בכל מחיר? האם אתה לא מציע הסברים לגבי החוקים? האם אתה לא נותן לילדך בחירות, ואפשרויות עבורו להחליט לגבי עניינים שונים בחייו? האם אתה מוצא את עצמך משתמש בעונשים כאמצעי לגרום לילדך לעשות מה שביקשת? האם אתה לא מראה לילדך מספיק חום ואהבה?
אמנם חשוב לספק כללים טובים לילד, אך צריך לאזן את זה עם שיחה פתוחה ותקשורת טובה, בכדי שהילד יבינו למה חשוב להקפיד על הכללים שנקבעו. ילדים של הורים בסגנון סמכותני, נוטים להיות בעלי ערך עצמי נמוך, נוטים לפחדים ולחרדות, הם ביישנים, והם לומדים לקשר צייתנות עם אהבה. עשויים להיות להם קשיים בסיטואציות חברתיות, והם ייטו לעבר לבעיות התנהגות כשאינם תחת השגחת ההורה.
הדרכת הורים יכולה לעזור בהנחיית תקשורת מיטיבה בין ההורה לילד.
סגנון הורות מתירני
בסגנון זה, ההורה נענה לילד, אבל אינו מציב ציפיות ודרישות עבור הילד. סגנון זה עלול למנוע מהילד התנסות בריאה, של התמודדות עם ציפיות ומילוי אחר כללים. הורים נוטים לוותר על הצבת ציפיות ודרישות, בכדי להימנע מעימות או קונפליקט עם הילד. הורים אלה בדרך כלל מאוד אוהבים ודואגים כלפי הילד, אבל הצד השלילי הוא שיש מעט מאוד כללים וחוקים בבית והם אינם עקביים. החוסר בכללים גורם לילדים לגדול עם מעט שליטה עצמית. הורים לעיתים יודעים לספר, כי פיתחו סגנון הורות זה עקב חוויתם כילדים, שהתמודדו עם נוקשות יתר מצד הוריהם שלהם. הורים אחרים מספרים על חשש לעשות משהו שירגיז את הילד, וחשים צורך לזכות באהבתו, על ידי כך שלא יעמדו על חוקי הבית או יציבו ציפיות ממנו.
כיצד תזהה אם זה סגנון ההורות שלך? האם אתם נעדרים חוקים ברורים בבית? האם אתה לעיתים קרובות מוותר על הציפיות והדרישות שלך בהורות? האם אתה נוטה להימנע מעימותים עם הילד שלך? האם היית רוצה להיות "החבר" הטוב של הילד שלך, במקום להיות ההורה שלו? האם אתה מנסה לעתים תכופות לשכנע את הילד שלך לעשות מה שצריך בעזרת פרסים?
זהו דפוס הורות שאינו בריא לילד. נראה כי יש לו יותר מידי חופש, בעוד שילדים רוצים וצריכים כללים ברורים בכדי שירגישו בטוחים. עבור התפתחותו התקינה של הילד, חשוב שיהיה ברור מהו תפקידו של הילד ומהו תפקידו של ההורה. לטווח הארוך, בתקופת גיל ההתבגרות נראה כי ילדים הגדלים עם סגנון הורות מתירני, מפתחים חוסר בטחון וחוסר במיומנויות חברתיות, מאחר ולא הופנמו כללי התנהגות; חוסר מוטיבציה להצלחה בלימודים, הנובע מכך שהם אינם יודעים כיצד להתמודד עם דמויות סמכות, עמן לא התנסו בבית; ומעט שליטה עצמית.
סגנון הורות לא מעורב
בסגנון הורות זה, להורה כמעט ואין מעורבות בחיי הילד, הן מבחינה רגשית והן מבחינה פיסית. סגנון זה מאופיין בהיעדר תקשורת. ההורים דואגים לצרכים הבסיסיים של הילד, אך הם מנותקים ואינם מעורבים בחייו. ישנה היענות נמוכה מצד ההורה לצרכי הילד וההורה אינו מודע למרבית הדברים שקורים לילדו. לילד אין מקום בטוח, בו יוכל לחלוק את חוויותיו. במקום לצפות לתגובה חיובית, הילד חווה חוסר תגובה, היעדרות פיסית או רגשית של ההורה, או תגובה שלילית. ההורה מוצא עצמו מספק תירוצים רבים לכך שאינו עם הילד. ההורה לעיתים אינו מכיר את החברים של הילד או את המורה.
בהורות מסוג זה הילד נמצא בסיכון. ילד לא יכול ללמוד לפתח אמון בהורה ולהתנסות בעולם. לילדים יש יחסים שליליים עם ההורים או שאין יחסים כלל. אחת ההשלכות היא שלילדים הגדלים עם סגנון הורות לא מעורב, קשה לפתח יכולת להיות ביחסים טובים עם אחרים. במצבים כאלה חשוב לפנות לעזרה, או להפנות לעזרה, אם אתם מזהים התנהגות כזו אצל חבר או בן משפחה.
