חרדה
חרדה היא מצב חוסר נוחות ומצוקה הנגרם כתוצאה מדאגה, חשש ופחד. בבסיסו זהו מנגנון חיובי הנועד לשרת את האדם בכדי שיזהר ויתגונן מפני סכנות, אולם לעתים המנגנון מופעל בצורה מוגזמת ביחס לאירוע שאינו באמת מסוכן. לחרדה ביטוי מחשבתי, פסיולוגי והתנהגותי. המחשבות הן אלו שאומרות לנו על קיומו של אירוע המעורר סכנה. הביטוי הפיסיולוגי, בסיסו הוא מנגנון fight or flight or freeze הפרימיטיבי דרכו הגוף מתכונן פיסית להתמודד עם האירוע המסכן. הביטוי ההתנהגותי של החרדה הוא על פי רוב הימנעות מהאירוע הנחווה כמסוכן.
חרדה עלולה להשפיע על משימת ההורות
עם המעבר להורות, ההורה אחראי פתאום לא רק על החיים של עצמו אלא גם על החיים של מישהו אחר. באופן טבעי הורים דואגים לילדם וגם חוששים מידי פעם. אולם לעתים הורים חוששים באופן לא מותאם לאירועי המציאות. זה יכול לקרות בתהליך פירוש המציאות אליו הם יוצקים התנסויות אישיות וחוויות עבר המפעילות אותם לנקוט משנה זהירות. חרדות ההורה עולות סביב נושאים כמו, גדילת הילד ובריאותו, אבני דרך התפתחותיים, סיטואציות חברתיות הנוגעות לילד, התחום הלימודי או סכנות הקיימות בסביבה החיצונית.
כשההורה רואה את המציאות מתוך עמדה חרדתית הוא עלול לנקוט בדפוסי הימנעות בכדי לא לחוות חרדה, ובכך יצמצם את מגוון ההזדמנויות בהן הילד יכול להתנסות במשימות התפתחותיות מותאמות גיל. ההורה, החווה התמודדות עם חרדה, יתקשה לזהות את צרכי הילד האמיתיים והמובחנים, וייתן מענה לילד מתוך פריזמת החששות שלו עצמו. ההורה נוקט בגוננות יתר ומבסס את החלטותיו על פחד במקום להתבסס על נתוני התמונה הכוללת. בנוסף, בהיות ההורה מודל לחיקוי עבור הילד, ההורה מאשר עבור הילד כי הדאגה והחששות המוגזמים הם מנגנוני התמודדות תקפים. השפעה נוספת של החרדה על הורות יכולה להתבטא בחששות מפני הצבת גבולות ונקיטת סמכות ואסרטיביות בהתמודדות מול הילד.
השלכות על הילד
לחרדת ההורה יתכנו השלכות על הילד ועולמו הנפשי כמו גם על אופן הבניית המציאות וגיבוש דרכי ההתמודדות שלו. כשההורה דואג מידיי, הילד עלול ליטול על עצמו את תפקיד המרגיע. הוא יאשר להורה שהכל בסדר והוא אף יכיל את חששות ההורה. תפקיד זה מונע מהילד מלהביא את חששותיו שלו לשיח עם ההורה כי הילד לא ירצה להדאיג את ההורה בטרדות נוספות. כך יאלץ הילד להתמודד עם דאגותיו שלו בעצמו במקום להיעזר בהורה, והילד עלול לאגור בתוכו חששות, דאגות ופחדים, דבר המפחית מחוסנו הנפשי.
בנוסף, כשההורה נוקט בגישה הימנעותית ובכך מונע מהילד התנסויות, הוא גורם לילד להפנים כי העולם מסוכן מידי בשביל לחקור אותו. כשיהפוך הילד לבוגר, הוא עלול להתקשות במצבי חוסר נוחות, לפתח הססנות בסיטואציות לא מוכרות, ולסגת פנימה במקום לקחת סיכון מדוד, להתגבר על החששות ולהתמודד עם המצב.
הורה חרדתי עלול להעביר את חששותיו לילד. הילד יחוש במתח אצל ההורה, וזה יעורר בו עצמו מתח ולחץ. כך הילד לומד לפתח תגובת לחץ למצבי לחץ, במקום לפתח תחושת שליטה ומסוגלות גם במצבים לא מוכרים.
הורה המופעל מחששות יתר נוטה לראות את ילדו כביישן, שברירי ולא מסוגל. כשהילד מתמודד עם משימותיו ההתפתחותיות, עלול ההורה להעביר לו מסרים לא מודעים של חוסר מסוגלות, חוסר ביטחון וחוסר אמון בהצלחת הילד בביצוע משימה. כך פוחתת תחושת הביטחון של הילד במסוגלותו להתמודד עם משימות החיים.
במקרים מסוימים בהם יש חרדה אצל ההורה, תגובת הילד עלולה להגיע עד כדי קשיים בבית הספר ואף סימפטומים סומטיים.
כיצד ניתן לשפר?
ניתן לשפר את ההתמודדות עם החרדה ההורית על ידי הגברת המודעות לדפוסי ההתנהגות. ראשית, חשוב לזכור שרק לעתים נדירות הדבר שממנו חוששים אכן קורה. חשוב ללמוד ולחקור מהו הסיכון האמיתי ומהן העובדות בקשר לאירוע מעורר הפחד. ישנן חששות לא ריאליסטיות מאירועים שהסיכוי שיקרו הוא מזערי או אפסי ועל ההורה להגביר מודעות לסבירות האירועים. לעתים ההורה חרד ממספר רב של דברים עד שהוא מוצף ולא יכול לתעדף נכון את הטיפול בדברים שבאמת יש בהם סכנה קונקרטית. כמובן שיש מקרים בהם אכן יש לנקוט בכל אמצעי הזהירות למשל, כשהפעוט משחק על שפת הבריכה, או כשחוצים כביש.
שנית, יש לנסות ולהתמודד עם החששות על ידי נקיטת פעולה הגיונית ופרקטית. לדוגמה, אם הורה חושש כי לילדו יש קשיי למידה, הוא יכול לקחת אותו לאבחון במקום להיות טרוד בדאגות קומפולסיביות לגבי יכולת הילד ללמוד ולהצליח.
לגבי חששות מאירועים מסוימים והימנעות מהם, רצוי לתכנן חשיפה הדרגתית ביחד עם הילד למקור הלחץ במגמה להפחית את רמת החרדה. אם בכל פעם נחשפים מעט יותר למצב ממנו נמנעו ההורה והילד, בהדרגה ניתן להגיע להשתתפות ומעורבות באירוע ובפעילות.
כמו כן, חשוב להכיר בחשיבות הלמידה מטעויות ולאפשר אותה ללא חשש. הניסיון לגונן על הילד מונע ממנו להתנסות במצבים חדשים, ללמוד מאתגרים ולצמוח מקשיים.
דרך נוספת להפחית חרדה בהורות היא פיתוח תחומי עניין ותעסוקות אחרות פרט להורות ואלו מקלים על תחושות הלחץ והחרדה בכך שהם מאפשרים פרספקטיבה. קל לשקוע בדאגות וחששות כשיש מעט זמן חופשי מההורות.
בנוסף, מערכת תמיכה של הורים אחרים ושיח עימם עוזרים להבין מהם האתגרים עימם מתמודדים הורים אחרים וזה יועיל הן בהרגעת חששות והן בזיהוי דפוסי תגובה והתנהגות שאינם תואמי מציאות.
גם פעילות ספורטיבית, כושר והתעמלות מפחיתים לחצים ומתחים ומגבירים הנאה. כאשר הורה הוא רגוע ורענן הוא דואג פחות וחווה יותר סיפוק, הנאה ושמחה מההורות.
