החלמה עוברת דרך כמה אבני בסיס, שכל אחת מהן מהווה חלק מרכזי ביכולתו של אדם לממש את עצמו ואת יכולותיו, להשתלב בקהילה ולחוש סיפוק, גאווה ומסוגלות.
תחושת זהות
נדבך ראשון ומרכזי בתהליך ההחלמה. אדם צריך לדעת שההתמודדות הנפשית שלו היא רק חלק ממי שהוא, שהוא טומן בחובו רבדים ועומקים נרחבים מאבחנתו הנפשית. גיבוש תחושת זהות, יכול להיות קשה במיוחד בחברה בה אנו חיים, מאחר וזהו תהליך הכרוך בהתמודדות עם סטיגמה חברתית ולא פעם, גם אישית. כמו כל אדם, גם תפיסתם העצמית של אנשים המתמודדים עם קשיים נפשיים, מושפעת מאוד מיחסם של הקרובים אליהם ומחוויות חיים. אך גם להכרה עצמית בבעיה עמה האדם מתמודד ובנכונות לטפל בה, עשויה להיות השפעה משמעותית על גיבוש תחושת הזהות שלו.
תקווה ומשמעות
נדבך מרכזי נוסף, ביכולתו של אדם לממש את עצמו, על אף הקשיים הנפשיים עמם הוא מתמודד. תחושת תקווה וחוויה של משמעות, מסייעות בגיבוש המוטיבציה המרכזית של אדם, לשאוף להתמודד עם קשייו ולהגיע לכדי סיפוק ומימוש עצמי. לא פעם, הקושי המרכזי, עבור אנשים המתמודדים עם קשיים נפשיים, הוא לאו דווקא הסימפטומים הנפשיים הראשוניים, אלא חווית הריקנות ואובדן הדרך הנלוות להם. למשל, אדם שעבר אשפוז פסיכיאטרי, עלול להרגיש שכלו סיכוייו להשיג את המטרות אליהן שאף עד אז וכי אבני הבניין שהוו בסיס לחייו קרסו. בהיעדר יעד לשאוף אליו, תחושת ערך עצמי ואמונה באפשרות לשינוי, כל אדם יתקשה מאוד להתגבר על המכשולים שחייו זימנו ועוד יזמנו לו.
אחריות
הנדבך השלישי, החשוב לא פחות, כרוך בבחירתו של האדם לקחת אחריות על חייו. לא משנה כמה ייעזרו אנשים המתמודדים עם קשיים נפשיים בשירותים מקצועיים, או בסביבתם הקרובה, ללא בחירה בשינוי ויוזמה אישית, החלמה לא תהיה משגת. התמודדות נפשית עלולה להביא עמה נטייה לייאוש, להרמת ידיים ולכניסה לעמדה לא פעילה (פאסיבית). על אף הקושי הרב הכרוך בזה, החלמה נפשית מעמידה את האדם המתמודד עם קושי נפשי כסוכן המרכזי של חייו ומאירה את יכולתו לנהל את האתגרים השונים בחייו ובהם את מחלתו. הכרה בבעיה ופניה לעזרה מקצועית למשל, יכולים להיות חלק מרכזי בלקיחת האחריות. אדם הבוחר שלא לתת לדיכאון, או לחרדה, לנהל אותו, למרות הקושי שבהתמודדות עמם, הוא אדם הבוחר לקחת אחריות על חייו.
הורות והחלמה
"ההורות מאפשרת לנו לגלות את הכוחות שלא ידענו שיש לנו, ולהתמודד עם הפחדים שלא ידענו שקיימים בנו…"
אחת הבחירות המשמעותיות ביותר של רבים מבני-האדם, היא הבחירה להפוך להורים. ההורות היא, בדרך כזו או אחרת, מוקד מרכזי בחווייתו הבוגרת של אדם שהפך להורה. ההורות מביאה עמה אתגרים רבים בנושאים של אחריות והתנהלות וכן פתח לסיפוק רב, מימוש עצמי, נתינה וצמיחה אישיים. ילדינו מביאים עמם הזדמנות עבורנו, להפוך לאנשים טובים יותר, אחראיים יותר וגמישים יותר.
בין אם חוו משבר לאחר שכבר היו הורים ובין אם הפכו הורים לאחר שחוו משבר נפשי, עבור הורים המתמודדים עם קשיים נפשיים, ההורות עשויה להיות מוטיבציה עיקרית ומוקד מרכזי בתהליך ההחלמה. הבה ננסה להבין זאת, דרך הסתכלות במוקדי תהליך ההחלמה, בהקשר של היותם של המתמודדים גם הורים לילדים.
ראשית כל, ההורות, העובדה שאנחנו "אמא או אבא של…", מהווה אלמנט מרכזי בזהות האישית שלנו. ההורות אינה מתחילה רק כאשר אדם נמצא בתקופה טובה, ולא נגמרת כאשר אדם חווה משבר נפשי. כאמור, לעתים, כאשר בעקבות ההתמודדות עם קושי נפשי, אדם חש שהמושגים ששימשו עבורו להגדרה עצמית מתמוססים, אפשר שתחווה תחושות היטשטשות ואפילו מחיקה של הזהות. אך ילדינו עדיין שם ולעולם נהיה הוריהם. להיות "אמא של…" זו הגדרה שמעצבת את קיומה של האישה שהיא גם אמא. להיות "אבא של…" זה כבר מגדלור זוהר בחשיכה, שלפעמים ההתמודדות עם קושי נפשי מביאה עמה. "אבא" ו-"אמא" הם ערכים גבוהים, מלאי משמעות ומוערכים חברתית, שאדם יכול להגדיר כחלק מתחושת הזהות שלו, גם במקרה שעדיין לא מימש את הערך זה.
לרב ההורות גם תסייע לשמור על תחושת משמעות, תעורר מוטיבציה לשינוי ותחייה תקווה גם בזמנים קשים. להורה יש סיבה להתמודד ולהישיר מבט עם קשייו, גם לאחר נפילה, שכן ילדיו זקוקים לו ובכך גם ממלאים את חייו במשמעות. עבור אדם השואף להיות הורה, השאיפה עצמה עשויה להוות מקור תקווה מרכזי. אפשר שמקומה של הבעיה הנפשית בחיים יצטמצם, אל מול שאיפתו, ותהפוך בעיניו למכשול נוסף, שעליו לעבור בדרך למימוש עצמי כהורה, במקום להתדרדר לייאוש ולריקנות.
גם מי שחש שברגעים קשים הוא אכזב את ילדיו, או התנהג מולם באופנים שברגעים בהם הוא שקול או מאוזן יותר הוא מבין שלא היה רוצה להתנהג בהם- אפשר ונכון לבקש לתקן, להסביר ולהתקרב מחדש.
כמובן שגם האחריות האישית מודגשת דרך תפקיד ההורה. לקיחת האחריות על ניהול תהליך ההחלמה, על מימוש עצמי בחיים לצד התמודדות הנפשית, הופכת להיות בעצם גם גילויי אחריות לילדים. ילדים יכולים להיות מוטיבציה עיקרית להורים מתמודדים לבחור בשינוי, להיעזר בטיפול ובתמיכה ולשאוף לחזרה לתפקוד במידה והוא נפגע. אם הקושי הנפשי הוא מנהל גרוע לאדם מול חייו, הוא מנהל גרוע עוד יותר כמכתיב את תפקודו של אדם כהורה. עוד באשר לאחריות, חשוב גם להדגיש את יכולתם של ההורים המתמודדים, לקחת את ניהול הקשיים שלהם לידיהם, פן יכביד רגשית ואפילו מעשית, על ילדיהם. יחד עם זאת, במקרה של מחשבה לקראת הורות ראשונה, חשוב מאוד לזכור שהגדלת האחריות אליה אנו נדרשים כשאנחנו הופכים להורים, כשלעצמה אינה מהווה טיפול לקושי הנפשי. לקיחת אחריות תהיה הבאת ילד לעולם לאחר העזרות בטיפול, ייעוץ ותמיכה והערכות לשינוי העומד לחול בחיינו לצד ההתמודדות הנפשית.
יניב מספר על הורות והתמודדות, והליווי במרכז ציפור הנפש.
האם אנו ההורים, או השואפים להיות הורים, יכולים לשאול עצמנו מה היינו רוצים שילדינו יאמרו עלינו ביום ההולדת השמונים שלנו? כיצד הם יזכרו אותנו? מה הם ייקחו מאתנו לחייהם? התשובות לשאלות אלו עשוית להוות בסיס חזק לגיבוש זהות, לקיחת אחריות והתהוות של משמעות ותקווה עבור כל הורה, לא כל שכן, הורה המתמודד עם קושי נפשי.
